|
מלים: זלמן שניאור.
לחץ לשמיעה
אין װעלדל בײַם טײַכל, דאָרט זײַנען געװאַקסן
מאַרגאַריטקעלעך עלנט און קלײן -
װי קלײנינקע זונען מיט װײַסינקע שטראַלן,
מיט װײַסינקע, טראַ-לאַ-לאַ-לאַ.
געגאַנגען איז חוהלע שטיל און פֿאַרחלומט,
צעלאָזן די גאָלד-בלאָנדע צעפּ.
דאָס העלדזל אַנטבלױזט און געמורמלט פֿאַרחלומט,
דאָס לידעלע, טראַ-לאַ-לאַ-לאַ .
דאָ קומט איר אַנטקעגן אַ בחור אַ שוואַרצער,
מיט לאָקן מיט שװאַרצע װי פּעך ;
ער פֿלאַמט מיט די אױגן און ענטפֿערט איר לוסטיק,
און ענטפֿערט איר, טראַ-לאַ-לאַ-לאַ .
װאָס זוכסטו דאָ, מײדל, װאָס האָסטו פֿאַרלױרן,
װאָס װילסטו געפֿינען אין גראָז ?
איך זוך מאַרגאַריטקעס - פֿאַררױטלט זיך חוה,
פֿאַררױטלט זיך, טראַ-לאַ-לאַ-לאַ.
דו זוכסט נאָך? און איך האָב שױן טאַקע געפֿינען
די שענסטע מאַרגאַריטקע אין װאַלד,
אַ מאַרגאַריטקע מיט צעפּ און מיט אױגן סאַפֿירן,
מיט אײגעלעך, טראַ-לאַ-לאַ- אַ.
נײן, כ'האָב שױן מאַרגאַריטקעס,
איך האָב זיך פֿאַרגעסן.
איך זוך... דאָ ניט װײַט איז אַ קװאַל...
דער קװאַל איז געשלאָסן, אָן מיר בלײַבסטו דורשטיק,
בײַם קװעלכעלע, טראַ-לאַ-לאַ-לאַ.
איך װיל גאָר נישט טרינקען, איך זוך מיר אַ שאָטן -
די זון באַקט אַרײַן אַזױ הײס...
מײַנע האָר זײַנען שװאַרצער און קילער װי שאָטנס,
אין װעלדעלע, טראַ- לאַ- לאַ- לאַ.
דורשטיק מײַן מײדעלע? מיד איז מײַן קלײנינקע ? *
צי מעג מען זי נעמען בײַם האַנט ?
צי מעג מען זי גלעטן ? צי מעג מען זי קושן?
צי מעג מען נאָר... טראַ- לאַ- לאַ- לא ?
"אָ, לאָז מיך, מען טאָר נישט,
די מאַמע זאָגט, מען טאָר נישט !
מײַן מאַמע איז אַלט און בײז. "
װוּ מאַמע? װאָס מאַמע? דאָ זײַנען נאָר בוימער,
נאָר בײמעלעך, טראַ-לאַ-לאַ-לאַ.
- מען זעט ! - קײנער זעט נישט,
- מען הערט ! קײנער הערט נישט,
דאָס װעלדל איז בלינד און געדיכט.
אומאָרעם מיך, זיסע!... דו זעסט, איך בין רויִק,
איך קוש דיך נאָר, טראַ-לאַ-לאַ-לאַ.
- דו ליבסט מיך ? - איך ליב דיך !
- דו שעמסט דיך ? - איך שעם מיך...
אָ, ליב מיך און שעם דיך און שװײַג !
און זע װי עס מישן זיך פּעך-שװאַרצע קרױזן,
מיט גאָלדענע, טראַ-לאַ-לאַ-לאַ.
די זון איז פֿאַרגאַנגען, דער בחור פֿאַרשװינדן,
און חוהלע זיצט נאָך אין װאַלד.
זי קוקט אין דער װײַט און מורמלט פֿאַרחלומט
דאָס לידעלע, טראַ-לאַ-לאַ-לאַ.
|
גירסה עברית : זלמן שניאור.
*
בחורש קטן לא הרחק מהפלג
פרחי מרגנית יפרָחו.
כשמש קטנה הם עם לובן קרנים,
כשמש הן - טרה- לה- לה- לה !
טיילה לה שם חוה, שקטה וחולמת,
וזהב צמותיה פרועות,
זקוף צוארה, מפזמת ושרה,
ושרה לה - טרה- לה- לה- לה !
בחור בא מנגד, תמיר וגבוה,
ושחור תלתליו כפחם.
עיניו בוערות, ופגש בה שָמֵח,
פגש בה הוא : טרה- לה- לה- לה !
הו, מה תבקשי פה ומה זה אבד לך,
בעשב למצוא מה תרצי?
"פרחי מרגנית", היא אמרה והסמיקה,
הסמיקה לה - טרה- לה- לה- לה !
העוד תחפשי ? ואני כבר מצאתי
את זו היפה בחורשה,
מרגנית עם צמות, ספירים הם עיניה,
עינים לה, טרה- לה- לה- לה !
לא, יש לי פרחים כבר,
פשוט התבלבלתי,
אֶרצֶה... יש פה פלג קרוב...
הפלג יבש, צמאונך לא ירוֶה כי...
הפלג הוא - טרה- לה- לה- לה...
לא שָתה חפצתי, צל אילן אתורה,
החמה פה תלהט כאש...?
תלתלי מה קרירים, מצללים שָחָרו
ביערך, טרה-לה-לה-לה...
מה צמאה ילדתי ? קטָנַתִי מֶה עייפה ? *
המותר כף ידה אחוז ?
המותר לגפפה? ואם מותר לנשק?
המותר לי... טרה- לה- לה- לה?
" הרפני נא, אסור;
האם אומרָה: אסור !
והיא זקנה, נוזפת יום יום".
אֵי אמך? מה אמך ? רק שיחים פה סביב,
רק שיחים פה, טרה- לה- לה- לה !
- מביטים ! - אין מביט.
- מאזינים ! - אין מאזין,
החורש סמיך ועבה.
חבקיני, חמודה, הן תיראי - לא ארהיב,
רק אשק לך... טרה- לה- לה- לה...
- התאהבי ? "אוהַב !
- את בוֹשה ?... אֵבושָה...
אהביני ובושי והס !
וראי איך מתערבים תלתלי העורב,
עם זהבך זה : טרה- לה- לה- לה.
השמש שקעה. העלם איננו,
ועוד חוה יושבת עד בוש;
היא צופה למרחק ולנפשה תזמזם
שיר מזמור רך: טרה- לה- לה- לה.
|
