קופרניק- וואס ? קופרניק - מה ?
[הסיפור נכתב באחד הפורומים בהם השתתפתי, בפורטל "תפוז" ואיננו מסופר בהרצאה,
מטעמים השמורים איתי...]
שאלתו התמימה, של ג. [ השם שמור במערכת]
האם מוכר למישהו הביצוע של א יידישע מאמע" מפי סופי טאקר. העלה חיוך על פני .
החיוך הלך והתפשט משמיע קולות חריקה מוזרים מכיוון הלסת התחתונה, מאיים במהלכו
לפרום את המרפס בראשי.
אל קולות החריקה, התלווה צחוק רועם,מתגלגל ממרפסת למרפסת עד,
ששכן ממול סימן לי לכיוון הרקה באצבעו - 'שתגעת לגמרי ?'
זה היה האות להפסיק את ההתדרדרות.
את המשך הנזק לגולגולתי עצרו אפרכסות האזניים, הן שמנעו את חיתוך ראשי לשני חצאים.
החיוך שכן שם עוד לכמה דקות נוספות, עד ששרירי הפנים חזרו למהלכם התקין.
רק העיניים המשיכו לדמוע כמה שעות ארוכות.
מצאת את מי לשאול, ג... מכיר ועוד איך מכיר... L.O.L גדול.
עשית לי את היום, השבוע, החודש, השנה והיובל גם יחד.
וסיפור המעשה, שהיה, כך היה :
בשנותיה הראשונות של המדינה. עוד כשהתגוררנו, בבית היין ביהוד,
רכש בן דודי, פטיפון ידני מאלה המופעלים בקפיץ.
סיבוב ה"מנואלה" עד השמע ה"קליק." או אז אפשר היה להניח את התקליט
על ה"פלאטה" המסתובבת.
הזרוע עם הראש הבומבסטי והמחט היו צריכים, להיות
מורדים בעדינות אל החריץ. אז ניתן היה לשמוע גם מוסיקה.
ככל שזכור לי, הביא גם כמה תקליטים, ביניהם של יפה ירקוני.
אך היהלום שבכתר היה תקליטון של סופי טאקר.
עם הביצוע, איך לא ? של אַ יידישע מאַמע.
מאחר ושירת בבסיס צבאי ליד ראש העין,
השאיר את הפטיפון עם התקליטים למשמרת אצל דודתו. [אמי ע"ה.]
שכח מקיומי בכלל בהחלט.
המאחוטל החביב הזה נכבש על ידי בסערה.
כבר בניסיון הראשון להפעילו, ייצרתי בום על קולי,
שלא היה מבייש אף מטוס סילון, שלא היה אז בידי חיל האויר.
בום בום ! לתפארת מדינת ישראל.
אט אט השתפרתי בביצועים. הבומים הלכו ונחלשו עד
שסופסוף ניתן היה לשמוע גם מוסיקה.
הגילוי הגדול מכולם, השמעתי את השיר לאמי בעת שחלבה את 'מו' העז האגדית.
אמי, הוכיחה באותות ובמופתים, שתנובת החלב עלתה ברבע דלי לפחות.
מה שאישש את הסברה, כי העז הרומניה, היתה בעלת נשמה יהודית כשרה למהדרין. עובדה ! וזה בדוק !
כך הצטרפתי, להעלאת תנובת החלב במשפחה. הייתי מניח את הפטיפון על מעקה המרפסת,
משמיע לאם ולעז, את השיר הגדול מכולם בביצוע הצרוד משהו של סופי טאקר.
והנה באחד הימים, לאחר שהתקליטון סיים את מהלכו והשתתק, מיהרתי לצאת לעיסוקי החשובים באמת.
לשחק עם שתי הגדיות, לפתח מרדף אחרי צ'יפה התרנגולת היחסנית.
או, להתגרות בבני השכנים, ממוצא מזרחי, בקריאות "שווארצע חיות ". [לבטא חַיֶהס]
שכחתי את הפטיפון והתקליטים על המרפסת הפתוחה, בכלל לא לקחתי בחשבון כי השמש,
שזרחה ממזרח, תתעכב לכמה שעות מיותרות, בצד דרום.
ממש לא היה בתכניות שלי - לגמרי !
הנזק שנגרם לתקליטון היה חמור עד קטלני. מצורה שטוחה וחלקה,
התרוממו השוליים, בצורת עקלתון, מדמים מסלול, מסעיר של רכבת הרים.
ההסבר שנתתי על זריחת השמש וכו' וזו בכלל לא אשמתי כל מה שקרה,
התקבל בצחוק לעגני על ידי אחותי הבכירה. הפרופסורית הקטנה, הטיחה בי בלעג :
לא השמש היא שמסתובבת, מסביב למרפסת, אלא המרפסת היא, שהסתובבה מול השמש,
יחד עם כל כדור הארץ. אפילו קופרניקוס ידע על כך !
קופרניקוווּס ? [קופרניק מה ?] שאלתי.
קופרני-קוס , קופרני-קוס חזרה פעמיים על השם.
הוסיפה מני וביי , הוא היה פולני !
פולני עם שם ערבי ? התפלאתי. איזו מצחיקה אחותי...
כל הנסיונות להפעיל את התקליטון עלו בתוהו.
ראש המחט הכבד, ניסה, לשווא, להצמד אל החריץ.
דומה כאילו סופי טאקר, ילדה טובה ניו יורק, רוכבת על פר משתולל, אריזונה.
משמיעה קריאות הפתעה ומחאה, כל אימת שהמחט פגעה בפין המרכזי, של הפטיפון.
וויייי קולני כזה, כאילו בזה הרגע איבדה את בתוליה...
נסיונות של הורי ליישר את התקליטון בהנחתו מתחת למזרון. עלו בתוהו.
צורתו החדשה נצרבה בשמש, לנצח.
כך יצא לי שם של פרחח ידוע במשפחה. האיש שקילקל את התקליטון של סופי טאקר !
אל נימות הבוז שצברתי, נוספה גם נימת הלעג, על הבורות שהפגנתי בעניין מהלכה של השמש.
את התואר הראשון, בבורות, אם כן, רכשתי טרם מלאו לי חצי עשור שנים.
ניסיתי לתקן זאת במהלך חיי להשלים השכלה. בקושי רכשתי תואר ראשון אחד ויחיד.
גם זאת תוך שימוש באביזרים ועזרים טאקטיים. מה שלא ידעתי למבחן בעל-פה, ידעתי ב-עלפתק.
נחמה פורתא, לפחות את השיר הצלחתי להשיג 50 שנה מאוחר יותר,
אשלח אותו לבן דודי עם צוו פיוס.
אחותי, לעומתי, לא מפסיקה לצבור תארים אקדמאיים.
למרות שהיא אם לארבע בנות וסבתא לשבעה נכדים, היא כל הזמן מתכוננת לבחינות.
גם אם אני מתקשר אליה לשאול אותה, מה השעה ?
היא עונה לי תמיד: - אני עסוקה עכשיו, תתקשר אלי בסוף הסמסטר.
אז לידיעתך אוחתי'לה. אף על פי כן, נוע תנוע !
ביקרתי בביתנו הישן ביהוד, המרפסת עדיין נותרה במקומה.
כמה ענפים של צמח מטפס מסתירים אותה, אך היא לא הלכה לטייל לשום מקום.
לעומת זאת השמש ממשיכה לעלות ממזרח, זורחת משך היום מדרום.
שוקעת במערב, ממש מאחורי הדולפינריום בתל אביב.
יש לי, לפחות, אלפיים עדויות מצולמות על כך.
אהה, שוב את מתחילה להטיף לי קופרניקוס ?
מצידי, האינקוויזיציה יכולה לשרוף אותו על המוקד.
פולני.
