למה יידיש
יידיש היא שפתו של העם היהודי בגלות אירופה
ובכל ריכוזי יהדות אשכנז ברחבי העולם.
לא "שפה גלותית" כפי שמכנים אותה חורשי רעתה.
שפתו של עם שנכפתה עליו גלות משך אלפיים שנה.
שפה בה דיבר ויצר את תרבותו והיא השפה הייחודית
של העם היהודי בלבד.
הרעיון של כתיבת שפה זרה באותיות עבריות,
החל עוד מגלות בבל, לאחר חורבן הבית הראשון.
אז כתבו ארמית באותיות עבריות, שפה בה כתבו בתנ"ך
את ספר דניאל ואח"כ את התלמוד הבבלי.
דף מתוך התלמוד הבבלי כתוב בארמית.
מה טעם ראו קדמונינו בכתיבת שפה לועזית, שפת המקום, באותיות עבריות ?
מן הסתם רצו להקל את הקריאה של שפת התפילה
וכן לשמר את השפה העברית.
אציין כי חכמי גלות ספרד כתבו, גם הם, את השפה הערבית שפת המקום, באותיות עבריות.
אזכיר כאן את המסה התיאולוגית של הרמב"ם "מורה נבוכים."
המסה התיאולוגית "מורה נבוכים" נכתבה ע"י הרמב"ם ערבית, באותיות עבריות.
מוצאה של שפת היידיש מן העיר מיין [ מגנצא ] במערבה של גרמניה.
הטקסט הראשון בשפת היידיש
[בתוך האותיות ב'דעתו'] מחזור וורמייזא [וורמס] 1272 לספירה. גרמנית עתיקה באותיות עבריות.
הכיתוב בתוך האותיות "בדעתו" :
גוּט טַק אִים בּטַגֶא שִי וַיר דִּיש מַחֲזוֹר אִין בֵּית הַכְּנֶסֶת טְרַגֶא
שפירושן : יבורך יומו של מי שישא מחזור זה אל בית הכנסת.
מן הסתם המחזור היה כבד מדי עבור בעליו,
או מי שהיה ממונה על שמירתו מטעם הקהילה
והוא נזקק לזוג ידיים חזקות נוספות
כדי שיעזרו לו לשאתו אל בית הכנסת.
בגלל ריבוי המלים בגרמנית, בראשיתה של השפה, חשבו רבים,
כי זהו עוד ניב של גרמנית. לא כך הוא, השפה היא שפת היתוך,
כאשר בסיס השפה הוא גרמנית של ימי-הביניים
Mittel Hochdeutsch
וכן מלים רבות מן הארצות, בהם שהו פזורי העם היהודי.
מאחר ושפת התפילה היא עברית, כל מילות הקודש, הן בעברית בלבד.
מסיבות, שהיו שמורות עימהם העדיפו היהודים להגות את העברית במלעיל.
שלא כמו שפת המקרא הכתובה במלרע.
לא שינו את כללי הניקוד אך התאימו אותם להגייה במלעיל.
עברית זו קרוייה "לשון הקודש." בה נכתבו הביאורים
לספרים החיצונייים הכתובים ארמית.
הכתיבה של המלים ב"לשון הקודש" זהה לעברית
ואין מנקדים אותה באותיות ניקוד , כנהוג ביידיש שפת החולין.
כך למשל, סימן הניקוד "קָמַץ" ייקרא כחולם.[ אוֹ ]
ת' לא דגושה תהגה כ - ס'. [סמך]
כך המילה העברית "שַבָּת" תאמר shabos
או shabes בפי העם.
אסור לנקד את שפת הקודש באותיות ניקוד של יידיש.
יש לכתוב אותן תמיד במקורן העברי.
אך כללים לחוד ומציאות לחוד.
לימים חדרו המלים העבריות לשפת היידיש, ובגלל שיטת הניקוד
של השפה היידית – באותיות - ולא בסימני הניקוד
השתנתה גם כתיבתן ואבדו העקבות העבריים שבהן.
האשמה מוטלת גם על אויבי העם היהודי בעיקר זו של רוסיה הצארית וברה"מ
אחר כך, שאסרו שימוש במלים עבריות מטעמים של אנטישמיות ורדיפת יהודים.
כך למשל : יונטעף [יום-טוב]
קיינע האָרע [קיין עין הרע = ללא עין הרע]
מורע שכוירע [מרה שחורה ] אויף צעלוכעס [צו להכעיס = להכעיס] וכד' .
לשון הקודש היא חלק אינטגראלי של שפת היידיש,
יש הרואים את חלקה בכ- 30% מסך כל השפה.
יידיש שפה מאד פתוחה לקליטת ביטויים וניבים, מן השפות
בהם היו תפוצות ישראל באירופה.
יש בה מלים רבות גם מן השפות הסלאביות, וכמובן מלים
אנגליות צרפתיות ואותן מלים לטיניות, השזורות בכל השפות האירופיות.
שפת הכתיבה, היתה השפה הקרויה 'מערב יידיש' ומוצאה מגרמניה
שהיתה משותפת לכל היהודים, בין במערב אירופה ובין במזרחה.
בשפה זו השתמשו עד ראשית המאה התשע עשרה.
בגלל קצב ההתבוללות המהיר של יהדות גרמניה, עברה הכתיבה שינוי
והחלה הכתיבה, המוכרת עד היום.
בשנת 1908התכנסה וועדת-היגוי לשפת היידיש בעיר צ'רנוביץ' שם נקבע
כי המוסד הקרוי יי.וו.א, [Y.i.v.o ] (ײִדישער וויסנשאַפֿטלעכער אינסטיטוט )
תקבע את כללי הכתיבה האחידים,
בשנת 1925 פרסמה יי.וו.א. את מסקנותיה על פי המלצות וועידת צ'רנוביץ'
לכלל הניבים של היידיש. היא ה"כלל-שפראך." כללים הקיימים עד עצם היום הזה.
אדגיש כי מדובר בכללי כתיבה בלבד ולא היה בהם משום שינוי בניב המדובר.
האסון שפקד את העם היהודי במלחמת העולם השניה, הפחית את דוברי השפה.
עם הקמת מדינת-ישראל הפכה העברית לשפה הרשמית של המדינה
ושל העם היהודי. היידיש איבדה את בכורתה.
אפשר לומר, באופן פאראדוכסאלי, כי היידיש עזרה לשמר את השפה העברית !
שפת היידיש הותירה נכסי תרבות אדירים בתחום הספרות,
השירה, התיאטרון והזמר העממי.
אפשר לומר ש"הגניוס היהודי" המהולל אשר הצמיח גאונים רבים,
מונח בשפה שהם דיברו.
אומרת האימרה : את היידיש מספידים כבר חמש מאות שנה,
כי היא גוססת שמונה מאות שנה.
אבל זה מוקדם מדי. ומה יקרה עם בוא המשיח ?
הרי כבר אמר הסופר יצחק בשביס-זינגר : כשיקומו היהודים
את תחיית המתים, ישאלו מייד: היכן ניתן להשיג ספר ביידיש ?
אז אל תמהרו להספיד אותה, ליידיש צפויים חיי נצח.
אל תאלצו אותי לחזור בגילגול הבא ולומר : אמרתי לכם !
אם שאלתם, אותי למה יידיש ?
אענה לכם את התשובה, בעברית הכי צברית שאפשר: למה ? ככה !
זה עוטף אותך ברחמים...
לו היו שואלים אותי, מה הייתי לוקח איתי לאי בודד ?
הייתי עונה בוודאי את התשובה היחידה המתבקשת:
את אוסף שירי-העם שלי ביידיש.
תנו לי את השירים המופלאים הללו ומיד חש את החמימות
המפנקת שלהם, כמו לשוב אל רחם אמי ולא על תפארת המליצה.
כי את השירים הללו שמעתי, מן הסתם, עוד כשהייתי ברחם .
מרחבי המידע האינסופיים של האינטרנט עשו עמי חסד.
הזמינות של אתרי שירים ומילים הגדילו בממדים גדלים
והולכים, את אוצר השירים שברשותי.
לראשונה התאפשר לצפות במילות השירים, תוך כדי שמיעתם
יחד עם המנגינה.
פרספקטיבה שונה לגמרי בשמיעת מוסיקה.
כי בשירי העם ביידיש, המלים עומדות כמגדלור מעל למנגינה.
לראשונה יכולתי לערוך חתכי רוחב על פי נושאים,
מגמות, מוטיבים דומים.
ערכת השירים הלכה והתגבשה לכדי נושאים מרכזיים בחיי יהדות אירופה.
וכך נראו פני הדברים. בעם היהודי במאה השנים שקדמו להקמת המדינה :
- פריחה תרבותית עניפה.
- מצוקה כלכלית ועוני זועק.
- התרחקות מן הדת.
- מצוקה קשה בתחום הבטחון האישי.
הבנתי, כי אני יושב על ערכה תרבותית ונוסטאלגית ייחודית,
מה גם, ששירי העם ביידיש נחשבים לנכס תרבותי עולמי.
השירים מבוצעים על ידי מיטב אמני העולם,
לאו דווקא מאחינו בני ישראל. מיינתי את השירים הקרובים ללבי.
מתוך אוסף של למעלה מאלף שירים נותרו כ- 250.
היפים בשירי העם היהודי - לטעמי.
הציונות העברית בארץ-ישראל, בלהט העשייה מיהרה לסמן את היידיש,
כסימן לגלותיות.
אני יכול להבטיח לעמיתיי שרידי "עברי דבר עברית" שטעות היתה בידם.
לולא היו עוסקים במהפכות ומתעסקים במה שהציונות צריכה היתה לעסוק ,
דהיינו העלאת קהילות שלמות על תרבותם,
ניתן היה להציל לפחות מליון יהודים, עוד לפני מלחמת העולם השניה,
כאשר התנאים עדיין איפשרו עליה חופשית.
די אם אזכיר את עליית המצוקה מגרמניה
ואת תרומת העולים לבניין המדינה,
מבלי שאיש מהם שמע מעולם, על אליעזר בן יהודה.
ממשיכים לדבר גרמנית עד עצם היום הזה. איש לא
קורא להם "גלותיים."
לא שקמה בארץ תרבות פחות מוצלחת, אך אסור היה לזלזל
בתרבות של "שם. "כי "שם" היתה ערש הציונות עצמה.
אי אפשר למחוק תרבות של מאות בשנים, כך במחי יד.
המהפכה יכולה היתה לחכות.
במובן הזה, היתה הציונות אכזרית במיוחד עם דוברי היידיש.
עד היום אני תמה על שום מה ולמה ארמית [שפה זרה !]
הכתובה באותיות עבריות קיבלה מעמד לגטימי בתוך השפה העברית
ואילו את היידיש, הפועלת מתוך אותם כללים, דחו מכל וכל ?
לנו, בני דורי, ילידי השנתונים הסמוכים לקום המדינה,
דור אחרון שנולד לתוך היידיש, כשפת אם, יודעים
כי שפכו את התינוק עם המים. את התרבות המופלאה הזו
אי אפשר ואסור היה להפסיק.
בסדרת הרצאות, שהכינותי, חיפשתי את הדרך לקרב אנשים,
שאינם דוברי יידיש, אל השפה. בעיקר בני-נוער והדור הצעיר.
ברבים מן התרגומים - לצרכי שירה בעברית –
נאלצו המתרגמים להתפשר עם הטקסט,
כדי לשמור על החרוז והמקצב.
התרגום שלי, קרוב ככל האפשר למקור ואינו ניתן לשירה בעברית.
היה לי חשוב לשמור על רוח הדברים.
בשירי העם ביידיש, המלים מדברות !
כי שיר-עם כמוהו סיפור-עם, שחוברה לו מנגינה.
הסידרה כולה, לובשת אט אט צורה של אנתולוגיה קולית - מושרת,
באמצעות מצגות אור-קוליות, מעוטרות בתמונות יודאיקה.
